ביטול פס"ד שלום שחייב לפצות פלשתינאים שנפגעו מירי צה"ל

כב' השופט יצחק כהן :

פתח דבר:

1.         כל אירוע בו מקופחים חיי אדם, מהווה טרגדיה.

            כאן, בלילה שבין 25/8/92 ל - 26/8/92, במסגרת פעילות צבאית בג'נין ללכידת מבוקשים, נפגעו התובעים - המשיבים כאן, האם המנוחה מהא חסן עלאונה והקטינים 2,3 דועאנ חאלד עלואנה וחאלד מוחמד עלואנה (להלן: "הקטינים") כתוצאה מירי.

האב, לוא חאלד עלואנה (להלן: "האב"), לא שהה בבית המגורים בליל האירוע ותביעתו הינה בגדר תביעת עזבון. 

המנוחה, מהא עלואנה הינה אמם של הקטינים, ולמרבה הצער נהרגה באירוע ירי זה.

            ביום 26/5/05, בפסק דין חלקי בנושא האחריות, קבע בית משפט קמא כי לקביעותיו ומסקנתו, הנתבעת - מדינת ישראל, המערערת היום בפנינו, התרשלה בביצוע ירי, הירי בוצע ע"י חיילי צה"ל, החריג של "פעולה מלחמתית" כפי שיובהר ויורחב להלן לא מתקיים בנסיבות הענין ומכאן, על המערערת לפצות את התובעים - המשיבים בגין האירועים נשוא הירי.

            האירוע כמבואר מיום 25/8/92-26/8/92, התביעה הוגשה ביום 5/4/99.

התובעים - משיבים העידו 2 עדים לענין האחריות והוצגו הצילומים ת/1, ת/2.

            הנתבעים העידו 4 עדים והגישו כראיות את המסמכים, נ/1 ו - נ/2.

2.         הקביעות בבית משפט קמא:

א.         לקביעות בית משפט קמא, "אין חולק" כי התובעות 2 ו - 3 והמנוחה נפגעו כתוצאה מירי של חיילי צה"ל.

            בית משפט קמא קובע כי עדי התביעה מהימנים עליו, עדויותיהם תאמו האחת את רעותה.

            עדי ההגנה לא יכלו להעיד על נסיבות הפגיעה מהירי, העד חסון הצטרף בשלב מאוחר, העד רוקון, עדותו אינה מהימנה וגם חסרת משקל ראייתי בשל המיקום בו היה בעת הירי.

            מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון התובעות, הוסיף וזקף לחובת הנתבעת - מערערת את העובדה שלא הועד אף חייל ש"ראה" את הירי וכן את אי בדיקת גופת המנוחה.

            לדעתו לענין זה, מדובר במחדל רשלני של המערערת.

            עוד קובע בית משפט קמא כי המשיבים נפגעו בעת שהוכרזה "הפסקת אש" על פי הוראה מפורשת של חיילי צה"ל, הפסקת הירי אותה עת הייתה הן מצד החיילים והן מצד המבוקשים.

            ביצוע הירי ע"י החיילים היה ירי רשלני, מדובר בפעולה שהחלה כפעולת שיטור ללכידת מבוקשים, הפכה לפעולה מלחמתית, אחר שוב, הפכה לפעולת שיטור באותה הפסקת אש בה נפגעו המשיבים ואחר, שוב פעולת מלחמה.

            לקביעת בית משפט קמא, הטיית הכף לזכות התובעים הנה מעצם העובדה שבמסגרת אותה הפסקת אש, נצטוו הדיירים לפנות את הבית, פעלו לפי הוראות צה"ל ולא לפי הוראות המבוקשים.